מרגישים שיש לכם "קיבה נפרדת" לקינוחים ?
לא מצליחים לשלוט בדחף לחסל עת העוגה ?
מסתבר שאתם לא לגמרי אשמים….
קיראו ושתפו.

אנשים רבים פונים אליי ומספרים בייאוש שהם לא מצליחים לעצור כשמדובר בעוגות, גלידות, עוגיות, שוקולדים ועוד מתוקים. ביס מוביל לעוד אחד, קוביה מובילה לשורה, וכדור גלידה מסתיים בליקוק דפנות הקופסא הריקה.
ואז מגיעים הכעס והשינאה העצמית, הביקורת ותחושת חוסר האונים.
האנשים האלה, מספרים שהם חזקים בכל תחום אחר. הם עובדים קשה, לפעמים מנהלים עסק, בית, משפחה ועומדים במבחנים קשים בגבורה. אז מדוע אנחנו "נופלים" כל פעם מחדש כשהכפית הראשונה מהעוגה, נכנסת לפה.
מסתבר שהבעיה (בהקשר הזה) היא לא בסוכר כשלעצמו. נסו לאכול סוכר לבד ותגלו שקשה לאכול יותר מדי ממנו.
הבעיה היא גם לא בשומן כשלעצמו. איכלו כמה כפות שמנת (בלי סוכר) ותגידו לי אם זה לא קצת משעמם…
מנגנון השובע, או ההפסקה, עובד כשאנו צורכים את השומן או הסוכר בנפרד.
הבעיה נוצרת כשאנחנו אוכלים משהו שמורכב משילוב של סוכר ושומן יחד. מזון מעובד.
הווווו זה סיפור אחר לגמרי.
שילוב של סוכר ושומן משבש את מנגנון השובע ואנחנו לא מצליחים לעצור. הגוף (המוח) רוצה עוד ועוד. מדוע? השילוב שלהם פועל במוח בדומה ל….קוקאין. סם. תחושת העונג הזו, מוציאה להפסקה את "מנגנון השובע" ואנחנו מאבדים שליטה. "נופלים לסם".
שימו לב שהדגש הוא על שילוב של סוכר ושומן  בכמויות דומות.
בניסוי שעשו לפני כמה שנים, הציעו לאנשים לבחור סופגניה חינם מתוך מגש ובו המון סוגים של סופגניות – "פשוטות" (אלה עם הסוכר למעלה), ממולאות בשוקולד, מצופות בקרם עשיר וצבעוני וכו'. באיזו סופגניה לדעתכם בחרו רוב האנשים?
נכון. דווקא ב"פשוטה" – עם הסוכר המזוגג למעלה. מסתבר שהיחס של סוכר/שומן בסופגניה הזו הוא כמעט זהה ולכן המוח שלנו "מעדיף" אותה על פני השאר.
עוגות, גלידה, עוגיות, שוקולדים – כל אלה, לרוב, עשויים משילוב של סוכר ושומן בכמויות דומות.
אז עכשיו ברור שהאויב האמיתי הוא לא הסוכר כשלעצמו ולא השומן, כשלעצמו.
אז מה עושים ?
שתי אופציות :
1. האופציה הלא מומלצת היא להגיד לעצמי – "…אה..אז אני לא אשם… " ולטמון את הראש  בחול (או לתוך קערה של עוגיות חמאה)
2. האופציה המומלצת היא לקחת את הידע שקיבלתי מקריאת המאמר הזה ולהשתמש בו בחכמה. כשמתחשק לי מתוק, אני אבחר קודם במשהו שהוא לא שילוב "מסוכן" של סוכר ושומן.  פרי טרי, תמר מיובש, גלידה ללא  שמנת, או כל "מתוק" שלא עשוי משילוב של סוכר ושומן ביחס דומה.

ובכל זאת, אם מתחשק לי, דווקא, את עוגת הגבינה המדהימה שהכינה אשתי לכבוד יום שני, רביעי וכמובן – לכבוד שבת המלכה?
אתם מכירים את הגישה שלי – קודם כל לדעת שהעוגה הזאת עלולה לשבש לי את "מנגנון ההפסקה". כשאזכיר את זה לעצמי, לא אצפה שארגע אחרי כפית, שתיים, או עשר כפיות. זה לא "אוכל", לכן לא אצפה לשבוע ממנו.
אני אהנה מ 2 כפיות ואעצור. אחרי חצי שעה החשק יירד וניצחתי. גם נהניתי וגם השגתי סוג של שליטה. אם ארצה עוד ביס, אקח. באותה שיטה. מדהים לגלות שרוב הפעמים אנחנו לא נרגיש צורך עז לעוד ביס אחרי חצי שעה.
זוכרים את אשתי שירדה 7 ק"ג רק בעזרת הטכניקה הזו ?
אני ירדתי 35 ק"ג בקלות, בלי לוותר על מה שאני אוהב ועושה לי טוב, בזכות זה ששיניתי את הגישה לגמרי.
חברים, זה עובד. על אמיתי.

עיזרו לי לעזור ושתפו. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו….

גילי
קילומייקרס – עושים את זה בהליכה.

* לא תזונאי ולא מאמן כושר – רק שמן לשעבר.